יש טעות אחת שחוזרת על עצמה אצל מייסדים חכמים, מנוסים, ועם רקורד מוכח:
לא חוסר ניסיון, לא מוצר שגוי, לא שוק שלא הבשיל.
הם האמינו לעצמם יותר מדי ובדיוק כשהיה הכי חשוב להקשיב לנתונים הם הקשיבו לאינטואיציה.
המייסד שבנה הכל והכי קשה לו לראות מה לא עובד
מייסדים שהקימו את החברה בעצמם נוטים להפגין ביטחון עצמי גבוה יותר ממנהלים שהצטרפו לחברה בשלב מאוחר יותר, גם כשמדובר בניסיון ויכולת זהים.
לא רק שיזמים נוטים להיות בטוחים מדי.
המייסד, בדיוק בגלל שהקים את החברה, הוא בטוח מדי.
הסיבה פסיכולוגית עמוקה.
כשבנית משהו מאפס, הזהות שלך ושל הרעיון הם אחד.
לפקפק בהחלטה עסקית זה לפקפק בעצמך ולפקפק בעצמך כשהכל מסביב בנוי על האמונה שלך מרגיש כמו חולשה שאי אפשר להרשות.
ביטחון עצמי מוגזם הוא מצב שבו הביטחון הסובייקטיבי של אדם בשיפוטיו גבוה באופן מהימן מהדיוק האובייקטיבי של אותם שיפוטים, במיוחד כשהביטחון עצמו גבוה.
אינטואיציה בהקמת סטארטאפ: מתי היא נכס ומתי היא מלכודת
האינטואיציה היא לא אויב. המחקר של הפסיכולוג גרד גיגרנצר: Gigerenzer, G. & Todd, P.M. (1999) "Simple Heuristics That Make Us Smart" Oxford University Press מראה שבמצבי אי-ודאות גבוהה ומידע חלקי, כללי אצבע מהירים לעיתים מביאים לתוצאות טובות יותר ממודלים אנליטיים מורכבים.
כהנמן הראה ב-Thinking, Fast and Slow שה-System 1 החשיבה המהירה והאוטומטית הוא מנגנון הישרדות שמאפשר לנו לנווט בעולם ולהגיב לאיומים מיידיים מבלי לעצור לניתוח.
הבעיה: הקמת סטארטאפ אינה סיטואציית הישרדות – היא סיטואציה של מורכבות גבוהה, משתנים רבים, ומידע שמשתנה כל שבוע.
אינטואיציה עובדת טוב כשהיא בנויה על אלפי חזרות בסביבה יציבה עם פידבק מהיר.
שחמטאי מנוסה שמזהה תבנית, רופא שרואה סימפטום שראה מאה פעמים, קצין מודיעין שמפענח דפוס חוזר.
אבל מרעיון למוצר, מ-Seed ל – A, מהחלטת גיוס לבניית צוות לסטארטאפ ,אלה סביבות שמשתנות מהר יותר ממה שהאינטואיציה מתעדכנת.
כשמייסדים מדברים על אינטואיציה, לרוב מתכוונים לאחד משניים: ידע לא מודע שנצבר מניסיון עשיר ומשוב מתמיד, או אשליה של ידע שלא עברה אימות אמיתי.
ההבדל בין השניים? כמעט בלתי אפשרי לזהות מבפנים.
שלוש הטעויות שחוזרות שוב ושוב בדיוק אצל המייסדים הכי מנוסים
הביטחון העצמי שמונע ממייסדים ללמוד.
ביטחון עצמי מוגזם יכול ליצור ציפיות לא ריאליות שפוגעות ביכולת להגיב למידע מהסביבה החיצונית.
המייסד בטוח שהוא מבין את השוק ולכן לא מקשיב כשהשוק אומר לו משהו אחר. לא בגלל שהוא טיפש. בגלל שהוא מנוסה
ומניסיון עבר שלא בהכרח רלוונטי לעכשיו.
תכנון לא ריאלי: הטעות שמרסקת לוחות זמנים בסטארטאפ
הערכת חסר עקבית ושיטתית של זמן, עלות ומורכבות.
לא בגלל חוסר ניסיון, אלא בגלל שהמוח האנושי מתכנן על פי תרחיש אופטימלי ולא על פי התפלגות הסתברותית של מה שבאמת קורה.
כל מייסד שאמר "זה יקח שלושה חודשים" ומצא את עצמו אחרי שמונה מכיר את התחושה.
הבעיה היא לא שלא חשב מספיק, הבעיה היא שחשב נכון על הגרסה הטובה של המציאות.
לחפש הוכחות במקום אמת ולא לדעת שאתה עושה את זה
הנטייה לשים לב רק לנתונים שמאשרים את מה שכבר מאמינים בו היא אחת ממלכודות החשיבה הנפוצות ביותר.
מייסד שמאמין שהמוצר שלו פותר בעיה אמיתית ימצא תמיד את הלקוח שמאשר אותו ויתעלם מהעשרה שאמרו לא.
לא בכוונה, המוח פשוט מסנן.
כל אחד מהמנגנונים האלה אינו קשור לאינטליגנציה, הוא קשור לאיך שהמוח עובד תחת לחץ ואי-ודאות ובדיוק בגלל זה המייסדים הכי חכמים הם הכי חשופים.
קבלת החלטות בסטארטאפ: מה ההבדל בין תחושת בטן לבין מידע אמיתי
חברות שמבססות החלטות על נתונים הן פי 23 יותר סביר שירכשו לקוחות ופי 6 יותר יעילות בשימור לקוחות.
אבל זה לא אומר שהתשובה היא dashboard ו-KPIs. אלה מודדים את העסק לא את האדם שמנהל אותו.
חלק מההחלטות הקריטיות ביותר בהקמת סטארטאפ אינן ניתנות למדידה בגיליון אלקטרוני.
מי השותף הנכון, לא הטוב, הנכון. איך הצוות מתפקד תחת לחץ אמיתי.
איפה יש התאמה אמיתית בין המייסדים ואיפה יש מחסור שיתפרק תוך שנה או שלוש.
כאן בדיוק תחושת הבטן הכי מסוכנת.
וכאן נדרש מידע מדויק לא ניסיון עבר, לא כימיה ראשונית – מידע על מי אתה כמייסד ואיך אתה מקבל החלטות כשזה באמת קשה.
כשהנתונים מחליפים את תחושת הבטן
ב-SparkFounder Lab אנחנו לא מחליפות את האינטואיציה שלך, אנחנו בודקות אותה.
ה-Evaluate Engine מספק בדיוק את מה שתחושת הבטן לא יכולה לתת לעצמה:
מיפוי דפוסי קבלת החלטות תחת לחץ
זיהוי נקודות עיוורון שאינך יכול לראות מבפנים
ניתוח ה-Founder DNA שלך, מה עובד לך ומה יפגע בך
התאמת שותפים על בסיס מבנה אמיתי, לא תחושה ראשונית
כי אינטואיציה היא נקודת פתיחה. מידע אמיתי הוא מה שמחזיק אותך בדרך כשהיא מתחילה להתפצל.
רוצה לבדוק האם אתה בנוי למסע היזמי?
