רוב הקונפליקטים בין מייסדים לא מתפרצים בן לילה.
הם מתחילים בשקט, בחודש הראשון, בסיגנלים שקל מאוד להתעלם מהם.
Lencioni (2002) זיהה שדפוסי דיספונקציה בצוות, החל מהיעדר אמון ועד הימנעות מקונפליקט, מתבססים מוקדם ומשפיעים על כל שלב לאחר מכן. הבעיה אינה שהסיגנלים לא קיימים. הבעיה שמי שצריך לראות אותם בד"כ הכי מוטה לא לראות.
רוב הפיצוצים בין מייסדים לא קורים בן לילה. הם מתחילים בשקט, עם סימנים קטנים שמשהו לא בסדר.
השאלה היא לא אם הסיגנלים שם – הם תמיד שם.
השאלה היא למה כל כך קשה לראות אותם ולמה בדיוק האנשים שהכי צריכים לראות אותם הם הראשונים להתעלם מהם.
למה קונפליקט מייסדים מתחיל בדיוק כשהכל נראה טוב
כשמייסדים מתארים את הקשר עם שותפם כ"כמו נישואין" הם לא מגזימים.
הדינמיקות הפסיכולוגיות של הקמת חברה לעיתים קרובות מקבילות לאלו של שותפות מחויבת: השקעה עמוקה, משא ומתן מתמיד ולחץ של חלומות משותפים.
זו בדיוק הסיבה שהחודש הראשון מסוכן במיוחד.
הכל נראה טוב, ההתלהבות גבוהה, הרצון לשתף פעולה חזק, כולם מוכנים לוותר. הלחץ האמיתי עוד לא הגיע.
אבל מתחת לפני השטח, הדפוסים כבר נקבעים.
שלושת הסיגנלים המוקדמים שמייסדים מפספסים בשותפות סטארטאפ
ריחוק מנושאים קשים, לפני שיש בכלל נושאים קשים
מחקר Gottman (1994) מראה שהימנעות מעימות היא אחת ממנבאי הפירוק המהימנים ביותר של שותפויות ארוכות טווח.
כשהשיחות מתחילות להרגיש שטחיות, או כשמייסד אחד מתחיל להתחמק מנושאים קשים זה סיגנל שהאמון נשחק.
הבעיה: בחודש הראשון אין עדיין נושאים קשים. הכל עדיין תיאורטי.
אז ההימנעות לא נראית כהימנעות, היא נראית כגמישות, כנחמדות, כרצון טוב.
רק כשמגיע הלחץ האמיתי – החלטת גיוס קשה, מחלוקת על כיוון המוצר, חודש שבו הכסף אוזל, מתגלה שהיכולת לדון בנושאים קשים לא נבנתה. כי לא תרגלו אותה.
שיחות שחוזרות על עצמן בלי הכרעה – סימן קונפליקט עמוק בבניית צוות
סימן מובהק לבעיה הוא ויכוחים חוזרים. שיחות שבהן, לא משנה מה התוכן: roadmap, החלטה אסטרטגית, נמצאים תקועים באותו הלופ.
אותה שיחה השבוע ושוב בשבוע הבא.
זה לא קונפליקט על הנושא. זה קונפליקט על מי מקבל את ההחלטה שאף אחד לא מוכן לדון בו ישירות.
חלוקת תחומים שנראית יעילה אבל בונה חומות בין שותפים
בחודש הראשון כולם מסכימים: "אתה אחראי על הטכנולוגיה, אני אחראי על העסק." נשמע הגיוני. נשמע יעיל.
Wasserman (2012) מצא שחלוקת תחומים קפדנית מדי בשלב מוקדם היא אחד הדפוסים שמוביל לפירוד מייסדים.
שני אנשים שמתנהלים במקביל, לא ביחד. כשמגיעה ההחלטה שחוצה את הגבול ותמיד מגיעה – אין מנגנון לקבל אותה.
הדפוס שמוביל להתפרקות שותפות מייסדים
מטא-אנליזה של Schrodt et al. (2014) שבחנה 74 מחקרים עם 14,255 משתתפים תיעדה את דפוס ה-demand/withdraw – הדינמיקה הקלאסית של "בוא נדבר על זה" מול "אני לא רוצה". ככל שאחד דוחף יותר, כך השני נסוג יותר.
הגרסה המוכרת ביותר בצוותי מייסדים: מייסד אחד שמתמקד בלדון בכל חוסר הסכמה, בעוד השני נמנע לחלוטין מעימותים קשים.
בתוך שנה, הם מתקשרים אך ורק במייל.
הדפוס הזה לא מתחיל בשנה השנייה. הוא מתחיל בחודש הראשון, בשיחה הראשונה שאחד מהם העדיף לא לנהל.
למה מייסדים לא רואים את הסיגנלים של עצמם
בחודש הראשון אין עדיין קונפליקט גלוי. יש רק דפוסים.
ודפוסים, בניגוד לקונפליקטים, לא צועקים.
מי שמחפש סיגנלים בחודש הראשון מחפש בעצם תשובות לשאלות כמו: מה קורה כשאנחנו לא מסכימים ומי מוותר ראשון?
כשמישהו לא עמד בהתחייבות, האם אמרנו את זה בקול? מה שמרנו בחוץ מהשותף?
אלה לא שאלות של קונפליקט. הן שאלות של מבנה.
לזהות סיגנלים מוקדמים של קונפליקט לפני שהם הופכים לאירוע
ב-SparkFounder Lab אנחנו לא מטפלים בקונפליקטים. אנחנו מזהים את הדפוסים שמובילים אליהם לפני שהם מתפתחים.
ה-Evaluate Engine מספק:
- מיפוי סגנון קונפליקט של כל מייסד: מי דוחף, מי נסוג, ומה קורה כשהם פוגשים זה את זה
- זיהוי misalignment signals מוקדמים על בסיס Founder DNA: לפני שיש אירוע
- ניתוח מבנה ההחלטות של הצוות: איפה יש clarity ואיפה יש ריק שימלא עצמו בקונפליקט
- תמונה של הדינמיקה העתידית על בסיס מה שקיים היום, לא על בסיס כוונות
כי הסיגנל הכי חשוב לא מופיע כשהפיצוץ קורה. הוא מופיע בחודש הראשון ורק מי שיודע לאן להסתכל יכול לראות אותו.
רוצה לבדוק את מבנה השותפות שלך לפני שהסיגנלים הופכים לאירועים?
